מקרה אמיתי שהתרחש במהלך תקופת 'צוק איתן'
צוק איתן, מבצע הם אמרו, אז אנחנו פה בעוטף, אני מסייר עם הכלב בודק שהכל בסדר, בודק מפגעים. לא ישנו כבר מספר ימים, אפילו החבר לנשק שלי (הכלב) תשוש, אבל אנחנו חזקים מאי פעם, ממוקדים מאי פעם ומפוקסים מאי פעם. למה? כי אני יודע, אנחנו יודעים, שאנחנו קו ההגנה האחרון.
אם לא אנחנו אז מי?
שוב סיור, שוב לעמוד על הרגליים, שוב להעיר אותו.
קדימה יצאנו חבר, יצאנו לשמור על המדינה!
עוצר, יורד למצב קריעה, מלטף אותו והוא כמובן מלקק חזרה. כמה חום ואהבה, כמה חוזק וביטחון. ממשיכים חבר, תחזיק מעמד, עוד קצת זה נגמר. ניכנס, נסיים את זה ונחזור חזרה הביתה בריאים ושלמים. ליקרים שלנו, לאחים שלנו, לחברים שלנו, להורים שלנו!
אתה יודע מה? על העבודה הקשה נעשה הסכם: ברגע שנסיים עלי כמות ממתקים לא מוגבלת, סגרנו?
נעמד על 2 רגליים, מסמן לו המשך תנועה וחזרנו לסיור. ממשיכים ללכת, ממשיכים לצעוד. שביל, דרך עפר, סלעים, יערות ואנחנו ממשיכים ללכת… לפתע אנחנו מבחינים בשני ילדים עם פאות וכיפות שחורות. מה הם עושים פה? מה זה מה יש להם בידיים? אוכל! עם ישראל ערבים זה לזה, הם שרים.. נזכרתי לרגע, עליהם אני מגן, להם אני אתן את גופי, להם אנחנו נקריב את נשמתנו אם צריך!
אזעקה!!!!!!
צא… פקדתי עליו .
הם נבהלו הם לא יודעים מה לעשות. הקטן שבינהם התחיל לבכות. זה עוטף עזה ואין לנו זמן רב, צריכים להשטח, צריכים לברוח למקום מוגן, אך אין פה איזור מוגן. הילדים חשופים…
אני מזנק על שניהם ואומר "הכל בסדר! אני שומר עליכם". שם על הכלב את היד ומכניס גם אותו תחתיי, במקרה הגרוע ביותר אני זה שאספוג את הרסיסים..
האזעקה ממשיכה.
הילד לאחיו הקטן: אנחנו בסדר החייל פה שומר עלינו
הקטן ממשיך לבכות
הילד פעם נוספת: החייל חזק, הוא לא ייתן שיפגעו בנו כלום, אתה תראה .
אני: לא נולד היום שיפגעו בכם חמודים!!
הילד שואל אותי: אבל גם אתה, בסדר?
אני: גם אני מה?
ילד: שלא יפגעו בך, טוב?
אני: אני נראה לך כמו מישהו שיכולים לפגוע בו? (חייכתי)
ילד: (מחייך) לא, אבא בשמיים שומר עליך!
האזעקה הסתיימה. אני מקים אותם ושניהם קופצים עליי, מחבקים אותי חיבוק של חום, חיבוק של אהבה ואז אני שוב נזכר: לכם אני אתן את נשמתי!
זה סיפורו של בוגר אדרנלין. מעוניינים להצטרף? לחצו כאן וצרו איתנו קשר
