סיפורו הצלחה של מאמן באדרנלין | סיירת מטכ"ל | אדרנלין כושר קרבי

אתה?! לוחם בסיירת מטכ"ל..

אז איך הכל התחיל אתם שואלים? הנה התשובה לה חיכיתם:

לא היה לו מי שידריך אותו לצבא, לא היה לו מי שיגיד לו מה נכון או לא נכון , לא היה מי שיחזק אותו שהוא חלש, שיתמוך בו שהוא נופל, שידחוף אותו קדימה שהוא מוותר , אבל דבר אחד היה ברור לו מאליו: "נולדתי לשרת כלוחם סיירת! נולדתי לשרת ביחידה ! "

כולם היו נגדו , הם צחקו עליו בטענה שהוא נולד בשכונת מצוקה. הם הזכירו לו שהרבה לא ייצא ממנו והוסיפו שכדאי לו לחפש משהו מועיל לעשות עם עצמו אחרת יגמור כפושע. "לא נועדת לזה, לא תצליח, תוותר…" הם אמרו לו .

במצבים אחרים זה היה מה שאמור לשבור לי את הרוח אבל לא הפעם , הפעם החלטתי שהמילים האלו יהיו מה שידחוף אותי קדימה , מה שיהפוך אותי לחזק יותר , נחוש יותר ,חד מהיר ,טוב יותר ! ואם כל מילה נוספת שהם פלטו לכיווני  קצב האימונים עלה , הרף נמתח, הגוף נשבר והרוח הפכה חזקה יותר .

"היו ימים שלא היה לי מה לאכול ובכל זאת יצאתי להתאמן. אני זוכר שבאחד האימונים פשוט העירו אותי אנשים זרים ואמרו לי: "אתה רצת ספרינט של חמישים מטר וכאשר סיימת אותו האטת למספר רגעים ולאחר עוד כמה מטרים פשוט עצרת והתעלפת".

ובראש עבר לו רק דבר אחד: "50 מטרים שאני קרוב יותר להגשמת המטרה."

וככה הוא המשיך, עוד אימון, עוד יום, עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה , כי אין לו זמן לנוח, אין לו אפשרות לעצור כי כבר אז הוא ידע   "הניצחון דורש הכנה מוקדמת"

יום סיירות הגיע, הוא ישב בשקט ובחן את כולם, מי חזק ומי חלש, מי מוקצן ומי מופנם , ומול מי הוא הוא הולך להלחם, כי שאתם עומדים מול 300 אנשים הפחד מתחיל לתפוס פיקוד , אבל לא אצלו , כי הוא למד להפוך את הפחד לכוח , הכוח שידחוף אותו קדימה בשעה שהראש יבקש לעצור . הכוח שיניע אותו הלאה בשעה שאחרים יבקשו לפרוש , הכוח שיהפוך חלום למציאות .

אז לאחר יום בו פרשו חצי מהמתמודדים ועליו התעלקו באופן אישי, יום שכמוהו לא הכיר, אספו אותם למקום בו הכל התחיל  ובזמן שכל המתמודדים התיישבו רק מתמודד אחד נשאר לעמוד.

"כשביקשו ממני לשבת סירבתי: "הוא יקרא לי לאוהל של מטכ"ל ,אמרתי להם".

כל מי שהיה סביב גיחך וצחק על הביטחון העצמי המופרז שלו, עד שמספרו נקרא לאותו אוהל של סיירת מטכ"ל. "הגעתי לאוהל ומחאו לי כפיים, אבל לא חייכתי כי ידעתי שהמסע רק התחיל".

הייתה לו חצי שנה לעשות את הבלתי אפשרי, אז הוא לקח את האימונים צעד אחד קדימה והחל לרוץ עם משקלים סביב גופו. בידיים ברגליים על המותניים וכל מקום שנשאר לו פנוי איתו הוא יכול להרים את רף הקושי , האימונים הפכו עצימים יותר, זמני המנוחות לקצרים יותר, והשאיפה , כן חברים, השאיפה הפכה למוחשית יותר !

"תוותר או תמשיך קדימה"

"תוותר כי הרגליים שלך כבר גמורות, תמשיך כי זה החלום אותו חלמת מילדות."
"תוותר כי לא נשארה לך טיפת כוח בשרירים, תמשיך כי לא נולדת לפחות מזה."
"תוותר כי אתה ילד שכונה שלא מגיע לו לשרת עם האיכותיים ביותר, תמשיך כי לא נולד האדם שיגרום לך ליפול על הרגליים."

החברים המשיכו להפנות לו עורף. המצב של המשפחה הלך והתדרדר, אבל הוא בחר לא לוותר שבראשו מלחמה בלתי פוסקת על הצעד הבא שיבחר לעשות !

"הייתי קם לפני הזריחה כדי להספיק להתאמן , כי יש לי אחריות של 3 נפשות על הכתפיים , כדי שאחרי שאסיים , במקום לנוח אוכל לצאת שוב ולהתאמן "

מועד הגיבוש הגיע , גיבוש היחידה אשר ממיין ל 3 יחידות , מטכ"ל שלדג ו669 – מה מצפה לכם שם , לאיזה מקום עבר הגיבוש  ולמה ,ומהם התכנים החדשים , הכל במאמר : גיבוש מטכל -מה מצפה לכם !

אז עלינו על האוטובוס, אנחנו בדרך. גיבוש אחד ממנו יצאו 20 לוחמים. "אני מול 450" , יומיים של כאוס" כך הוא הגדיר לנו את זה. חלק פרשו כבר בהתחלה, חלק מאוחר יותר וחלק נשארו להילחם על המקום הראשון.

"כל השנים האלה שהתייצבתי איתן מול כולם, הכוח שנטש אותי באימונים, הרצון שלא הפסיק לבעור בי, הריצות בלילות הקרים, הבקרים העייפים לפני עלות נשחר והמטרה שתמיד גרמה לי לקום שוב על הרגליים."

" חזק יותר "

"דחוף חזק יותר – בשביל זה התאמנתי שלוש שנים."

"רוץ מהר יותר – בשביל כל הימים בהם רצתי עם בטן ריקה."

"תחשוב חד יותר – בשביל זה שתמיד נשארתי עומד על הרגליים."

"מפה אני יוצא מנצח או מת. אין לי דרך אחרת."

כשהגיע היום השלישי בחרו את אלה שילחמו על מקומם ביחידה.

"הם חילקו אותנו לקבוצות חזקות יותר, הם חזקים יותר, מהירים יותר, חכמים יותר, אבל אני – נחוש יותר ! "

מי ינצח, אתה או אני ?

ציפית שתגיע, התאמנתי בשביל אנשים כמוך, אתה הסיבה שדחפתי את עצמי כל יום למקסימום ומעבר , כי גם אתה לא תיקח לי את המקום אליו נועדתי ,גם אתה לא תיקח ממני את המקום ביחידה ! זה אתה או אני , ילד למשפחה מבוססת שכרגע נפל מטייס והגיע לגיבוש מטכ"ל ביתרון על כולם מול ילד שכונות שאפילו המגבשים נדהמו שסיפרתי להם מאיפה אני כשהתבקש ממני בראיון האישי , נלחמנו שנינו על המקום הראשון, אבל רק אחד מאיתנו נולד לניצחון "

"הוא טס בזמן שלי הייתה מטרה מול העיניים, הוא ניווט בזמן שהרגליים שלי נשאו אותי עוד צעד לכיוון המטרה, הוא עשה את הצעד הנכון בזמן שלי היה רק צעד אחד מול העיניים "

היום הרביעי הגיע , אחרי יומיים נוספים לאחר שלב המיפויים, אחרי יומיים שאני מבסס את עצמי כראשון בצוות שמאחוריו יושב א' נפיל טייס שלא הרפה לרגע וחיכה לרגע שבוא אהיה חלש , זה נגמר …המסע האחרון !

"זה הסוף, אנחנו רואים אותו. אנחנו מרגישים אותו."

שלושים שניות לסוף הגיבוש. עשרים לתת הכל. עשר להבין שאין יותר הזדמנות שניה.

חמש שניות של לילות לבנים

ארבע שניות של תשישות ועמידה על הרגליים כנגד כל הסיכויים

שלוש שניות של כעס , עוצמה ,נחישות ובעיקר לחימה על הפסגה

שתי שניות של הנוף שרק הטובים ביותר יזכו לו

שניה אחת של …

"לאחר מכן ישבנו לאכול כל החבר'ה והפעם לא רק מנת קרב. תוך כדי לעיסה מישהו משך אותי מהחולצה, הדבר היחיד שראיתי זה העורף והחולצה בעלת ציפור השלדג. הוא משך אותי לתוך אוהל ונעלם. המשכתי קדימה וראיתי אותו, את הפסיכולוג.  ישבתי מולו והוא שאל אותי בבירור "לאן תרצה להגיע?"

אז עניתי לו בלי שום צל של ספק: "סיירת מטכ"ל "

הגיע הבוקר. היה זה הבוקר היחיד בו לא התעוררנו בהקפצה. הגיע הבוקר היחיד שהתעוררנו אחרי עלות השמש. עמדתי שם צופה בכולם ומחכה. מחכה שיקראו לי. מחכה שסוף סוף אשיג את הדבר שייחלתי לו כל חיי.

"הושיבו את כולם והחלו לקרוא שמות, אבל שוב סירבתי לשבת."

"השם שלי הוא הבא בתור", כך לפחות הוא אמר לעצמו..

עוד שם ועוד שם, אבל לו עדיין לא קראו. כולם החלו להביט בו בגיחוח, אבל הוא עדיין עמד. הוא עדיין חיכה, הוא עדיין האמין.

הבא בתור: **** *****, מטכ"ל !

והוא התחיל לצעוד לכיוון אליו הוא רץ כל חייו. "אני רחוק מהם עשרים מטרים, עשרים מטרים של זיעה ודם. חמישה עשר מטרים של נחישות והתמדה, עשרה מטרים של עלבונות ובזיונות, חמישה של משקלים ומרחקים, מטר אחד של הגשמה."

 

"ברוכים הבאים ליחידה."

בשעה שכולם החלו בהתקפלות לאוטובוסים אחד מהם טיפס על הגבעה שתחמה את המטווח בו הוא ישן שבוע ימים ובזמן שהשמש הייתה בשיאה הוא הניף את הידיים ועם דמעות בעיניים יכולתם לשמוע סוף סוף את השאגה שסימלה את סופה של תקופה בחייו. את השאגה שסימלה מאבק ללא הפסקה. את השאגה שסימלה התחלה חדשה.

" סיירת מטכל …הגעתי! "

היום, שנים אחרי הוא מגדל את הדור הבא של הלוחמים ביחידות המיוחדות כמנכ"ל אדרנלין כושר קרבי.

אז אם גם אתם תרצו שידריכו אתכם מנהיגים ואנשים ללא מעצורים, אם גם אתם מחפשים את האדם שיאמין כנגד כל הסיכויים , אם גם לכם יש המטרה שאותה אתם מייחלים להגשים , אתם מוזמנים להצטרף אלינו ולהפוך גם אתם את החלום למציאות.

להצטרפות לקבוצה המבטיחה והקשוחה ביותר ,השאירו פרטים:

השם שלך (חובה)

האימייל שלך: (חובה)

נושא

ההודעה שלך